לא פעם נכתב גם במדור זה על מעלליו של מנהל מקרקעי ישראל, הגוף המופקד מטעם כולנו, על מרבית קרקעות המדינה. הסרבול, חוסר היעילות, אי הסדר והזלזול במינהל תקין, גורמים לעיתים ליצירת תסבוכות משפטיות.
לבית המשפט המחוזי בנצרת התגלגל ת.א. 1236/01 בפרשת זרמי נגד זיו ומנהל מקרקעי ישראל. נסיבות המקרה היו כדלקמן: למוכרים היה הסכם חכירה משנת 1982עם מנהל מקרקעי ישראל ביחס למגרש שלפי תשריט מצורף התפרש על שטח של 810 מ"ר ("המגרש החזיתי"). בשנת 1983 נחתם הסכם חכירה נוסף ביחס לנכס, שהחוכרים טוענים כי נחתם ע"י מיופה כוחם ללא ידיעתם, הכולל סעיפים המצהירים כי שטח המגרש אינו סופי והוא כפוף לשינויים בהתאם לתב"ע ולמדידה מדוייקת. לאחר זמן מה רכשו המוכרים גם את המגרש הצמוד בשטח של 640 מ"ר ("המגרש העורפי").
המוכרים התקשרו עם קונה ומכרו לו את המגרש החזיתי, תוך הפניה לתשריט שהיווה חלק מהסכם החכירה הראשון בו צויין שטח של 810 מ"ר. בין לבין, פורסמו תוכניות שונות שאיחדו את שני המגרשים, ביטלו הפקעה למטרת כביש גישה וקבעו הפקעה לטובת מקלט ציבורי. מנהל מקרקעי ישראל אישר את הסכם המכירה ואף המציא לקונה אישור זכויות המעיד כי שטח המגרש הינו 810 מ"ר.
לאחר מספר שנים, ביקשה הקונה לבנות על המגרש והגישה לאישור המנהל תוכנית בניה לפיה שטח המגרש הינו 810 מ"ר, ואולם המנהל דרש כי הקונה תחתום על תוספת להסכם החכירה לפיה הוקטן שטח המגרש ל- 714 מ"ר. הקונה העידה כי המנהל מסר לה כי הקטנת השטח הכרחית מבחינה משפטית ולאחר מכן אף טען המנהל כי הסכם החכירה השני, כולל הצהרה כי החוכר מסכים לשינוי שטח המגרש ואינו יכול לבוא בטענות עקב כך.
בדיעבד התברר כי המוכרים הגישו למנהל תוכנית חלוקה פנימית של המגרש שאוחד, ולפי תוכנית זו ביקשו כי שטח המגרש החזיתי יוקטן ויעמוד על 714 מ"ר כך שהמגרש העורפי יהיה גדול יותר. תוכנית זו נעשתה ביוזמת המוכרים, ללא כל הכרח מצד המנהל ותוך הסתרת מידע זה מהקונה. המנהל, הסתמך על תוכנית זו, שלא נעשתה ביוזמתו או מתוך הכרח, ולכן דרש מהקונה להסכים להקטנת המגרש, או שלא יאשר לה לבנות על המגרש.
השופטת אסתר הלמן קבעה כי המנהל התיחס לתוכנית החלוקה כאילו היא תוכנית מוסכמת וכעובדה מוגמרת, זאת למרות שאף אחד מפקידי המנהל לא ידע בעצם מדוע בוצעה החלוקה ומה עמד מאחורי השינוי בשטח המגרש. חוסר ידיעה זה לא מנע מפקידי המנהל להציג תחילה לקונה את הקטנת השטח כנובע משינויים תכנוניים, לאחר מכן להסתמך על סעיפי הסכם שגויים ולהציג בפני הקונה מצג שוא שהטעה אותה וגרם לה לחתום על הסכמה להקטנת השטח ללא כל צידוק.
השופטת קבעה כי עקב מצג השוא הקונה זכאית לבטל את הסכמתה להקטנת השטח, המנהל יבטל את תוכנית החלוקה שהגישו המוכרים והקונה תזכה במגרש בן 810 מ"ר.
מקרים כגון זה, מגבירים את התסכול ואת תחושת חוסר הודאות בעסקאות בהם מעורב המינהל ויש לחזור ולהצר על כך.
