הברחת נכסים פסולה

עבור חלק גדול מהאנשים, דירת המגורים היא הנכס היקר ביותר שנמצא בבעלותם. בימי המיתון בו אנו מצויים כבר תקופה ארוכה, עסקים רבים מצויים בקשים כלכליים קשים ומגיעים למצבים של חדלות פרעון ופשיטת רגל. במרבית המקרים, גם אם העסקים מנוהלים באמצעות מסגרת תאגידית, בעלי המניות נאלצים לחתום על ערבויות אישיות בעיקר כאשר מדובר באשראי שמעניקים בנקים או ספקים גדולים.

ישנם בעלי עסקים שכאשר הם מגיעים למצב שבו הם על סף פשיטת רגל וחדלות פרעון בלתי הפיכה, הם מנסים ליצר מצב שבו לנושים לא תהייה אפשרות לשים ידם על נכסים שניתן לממש, כאשר בין הנכסים שחשוב להגן עליהם, מצויה דירת המגורים.

הפתרון שנוקטים בו, הינו ביצוע של העברה ללא תמורה של דירת המגורים לאחד מקרובי המשפחה, העברה שחייבת במס רכישה מופחת בשיעור שליש ממס הרכישה הרגיל והיא כרוכה בפרוצדורה פשוטה יחסית. כך, תוך זמן קצר יחסית, ניתן להעביר את הזכויות בדירת המגורים מהחייב הפוטנציאלי אל "חוף מבטחים".

ואולם, הדין מאפשר לנושים לנקוט בהליכים משפטיים שיאיינו את הפעולה, בנסיבות מסויימות, בהם יוכח לבית המשפט כי מדובר בהעברת זכויות שתכליתה היחידה היא הברחת נכסים ובתנאים נוספים שלא נרחיב עליהם את הדיבור. זאת אף אם העברת הזכויות כבר הושלמה והנכס נרשם בלשכת רישום המקרקעין על קרוב המשפחה.

בפסק דין שניתן לאחרונה בה"פ 473/03 חממי נ' נחמיה לחוביץ בע"מ בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, נדון מקרה מעט שונה של הברחת נכסים. בפרשה זו נקלע בעל עסק לקשיים כספיים ולחובות רבים, ונזקק להלוואה. אותו בעל עסק, באמצעות משפחתה של אשתו, הפעילו יצירתיות ודמיון וערכו הסכם למכירת הדירה תמורת 290,000$ לחמו של בעל העסק. העיסקה דווחה לרשויות המס, שולמו המסים בגינה ונרשמה הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין. לאחר מכן, נטל חמו של בעל העסק הלוואת משכנתא מבנק מסויים בסכום שהיווה כמחצית משווי הדירה החוזי, וכספי ההלוואה חולקו בין הצדדים.

שנה לאחר שנחתם הסכם המכר, ובטרם הושלמה העברת הזכויות, הוטל עיקול על הדירה בגין חובות בעל העסק. בעל העסק פנה לבית המשפט כדי שיצהיר כי העיקול בטל והזכויות הינן בבעלות חמו של בעל העסק.

בית המשפט השתכנע כי מדובר בעסקה שנועדה אך ורק לצורך הברחת דירת המגורים מידי נושים שונים ולא היה כל הגיון עסקי או מסחרי בעריכת ההסכם כפי שנערך. הצדדים ביקשו לבצע את הברחת הנכס לא בדרך של העברה ללא תמורה, אלא בדרך של מכירה בתמורה, כדי שיוכלו ליטול מבנק הלוואת משכנתא בנוהל פשוט ורגיל, לכאורה.

בנסיבות פסק הדין, קבע בית המשפט כי מדובר בחוזה פסול שדינו להיות מוכרז כבטל וכי הברחת דירת המגורים כפי שבוצעה ע"י אותו בעל עסק במסווה של מכירת הדירה בתמורה, הינה אף עבירה פלילית לפי חוק העונשין, הן בשל נסיון להבריח נכסים והן בשל קבלת משכנתא מהבנק באופן בלתי חוקי.

כאמור, במציאות הכלכלית הקשה בה מצויים בעלי עסקים רבים, יש להזהר מלבצע צעדים כמו העברת נכסים באופן שיפורש על ידי בית המשפט כצעד פסול שיבוטל ולא יביא להגנת אותו הנכס מידיי הנושים, ורק יסבך את בעלי העסק בהוצאות מיותרות.

 

סגירת תפריט